פלאפון תקשורת בע"מ נ' חזיזה

החלטה

רשם ההוצל"פ קבע בהחלטה מיום 24/6/2013, כי ההתנגדות הוגשה באיחור וכי המועד האחרון להגשתה בלא ארכה, חל כחודשיים קודם לכן, ביום 21/4/2013.

בקשת המבקש נסמכת בתצהירו בו מצהיר הוא על "עובדות" שטרם באו לעולם, כגון: שהזוכה היא החייבת כספים לחייב ולא להיפך. ומכל מקום, מצהיר הוא כי מעולם לא קיבל את האזהרה לחייב:

כתובתו הייתה ידועה לזוכה עפ"י ההסכם בין הצדדים, אולם האזהרה לחייב נמסרה באמצעות אימו שאינה בקו הבריאות למרות שכתובתו של המבקש אינה בכתובת אימו אלא בתל-אביב.

תשובת הזוכה מציינת הרבה עובדות שאינן דרושות כלל, לרבות, כל אלו אשר מצויות בבקשה לדחיית ההתנגדות. מבין העובדות השייכות מציינת התשובה, בלוית נספח א' (העתק האזהרה ותצהיר מוסר) כי ביום 15/3/2013 הומצאה האזהרה לחייב בתיק ההוצל"פ באמצעות אימו.

ההתנגדות הוגשה למעלה מחודשיים לאחר המועד, אין בנמצא טעם מיוחד מכוחו יוארך המועד וכן, כי המבקש לא עמד בנטל לסתור את העובדה, כי המסירה בוצעה במענו.

המשיבה מציינת, כי אכן חשבוניות חודשיות נשלחו לרח' הירקון 283/9 בתל-אביב, אולם, כאשר מסרה את ביצוע המסירה למוסר בדקה חברת המסירות ומצאה, כי אינו מתגורר בתל-אביב, אלא באור עקיבא (נספח ב') שצורף לבקשה הוא, דו"ח ממצאים מיום 18/3/2013 המציין את הכתובת שנמסרה לביצוע מסירה ואת ממצאי הבדיקה אודות מענו אשר אומת עם המבקש במספר טלפון הנקוב שם.

המשיבה מדגישה, כי המבקש לא טרח לפרט בבקשה, מתי וכיצד נודע לו לראשונה אודות התביעה ולכן לא ניתן להסתפק רק בשלילת עובדת המסירה כמקנה הארכת מועד.

עיון בכתב התביעה שהוגש לביצוע בתיק ההוצל"פ שבכותרת, מגלה, כי מענו של הנתבע/החייב נמצא ברח' הירקון 283/9 בתל-אביב וכך גם לבקשת הביצוע.

להתנגדות צורף גם תדפיס שמקורו בזוכה מיום 8/11/2012 ממנו עולה, כי מענו של החייב נמצא באור עקיבא רח' הרצל 196 דירה 35.

כמו כן, עולה מאישור המסירה, כי הוא הופק לצורך מסירה ידנית עפ"י המען שמן הסתם היה ידוע אותה עת בתיק ההוצל"פ.

עיינתי במכלול הכתבים ולא נעלם מעיני, כי המבקש נמנע מליתן תשובה לתשובת המשיבה, הגם שנשלחה אליו תשובה בדואר רשום עפ"י המען נזר דוד 32 ירושלים (זו הכתובת הרשומה על גבי בקשת החייב מיום 24/6/2013).

בולטת בהעדרה לבקשת המבקש אמירה כלשהי מן הסתם ראוי היה לאומרה בתצהיר האם, כי אין היא ובנה מתגוררים באותו מקום.

עפ"י סעיף 7 (ד) בחוק ההוצל"פ, כאשר מסרב מי שניתן להמציא לו את האזהרה בהמצאה מלאה לקבלה או לחתום על אישור מסירה, יראו את החייב כמי שהומצאה לו האזהרה בהמצאה מלאה, והערת פקיד הדואר או המוסר בדבר סירוב תהווה ראייה לאמיתותה.

הנה כי כן, קובע חוק ההוצל"פ, כי במקרה כשלנו, בו סירבה אם החייב לחתום על גבי אישור מסירה מהווה תצהיר המוסר ראייה לאמיתות המסירה.

אין המבקש יכול כלל להרים את הנטל הרובץ עליו, לסתור את חזקת המסירה, מעת שנמנע הוא מלהגיש תצהיר של אימו. כך גם, מעת שהמסירה בוצעה במענו הרשום עפ"י נתונים עדכניים של משרד הפנים (המען נמצא בדיוק במקום בו יושמה המסירה) אליהם פנתה הזוכה לאחר שהוברר לה באמצעות משרד חקירות, כי במען הידוע לה בתל-אביב לא מתגורר החייב.

בהתנגדות מוסר החייב כתובת שלישית על השתיים שהיו ידועות לזוכה, היינו, בירושלים.

עובדה זו מבטאת את חוסר תום הלב הזועק מהטענה, כי היה על הזוכה לבצע מסירה בתל-אביב.

מן המקובץ מתחייבת דחיית בקשת המבקש להארכת מועד להגשת התנגדותו.

לא עלה בידי לאתר טעם כלשהו ממילא גם לא טעם מיוחד מכוחו יוארך המועד להגשת התנגדות.